המסלול מתאים ברובו גם לעגלת ילדים (טובה).

איך מגיעים

המפה לקוחה מתוך מפת טיולים וסימון שבילים מס' 9 - מבואות ירושלים, בהוצאת הוועדה לשבילי ישראל/החברה להגנת הטבע.

עולים על כביש ירושלים-תא (מספר 1) ונוסעים לכיוון ירושלים (לירושלמים - לכיוון תא) עד מחלף שער הגיא. פונים דרומה ונוסעים דרומה לכיוון בית-שמש. בדרך עוברים ליד הישובים צרעה ואשתאול שנקראים כך בעקבות הסיפור המקראי שמספר על הולדתו של שמשון הגיבור בין צרעה ואשתאול, שהיו באזור זה.

עוברים על פני העיר בית שמש. חולפים על-פני מנזר בית-ג'ימאל ונוסעים עד לצומת האלה. בצומת פונים שמאלה (מזרחה) בכביש 375 ועוברים משמאל את קיבוץ נתיב הלה [1] ואת תחנת הלווינות של עמק האלה. בצומת עדולם וצומת עציונה [2] ממשיכים ישר ומטפסים עם הכביש.

סיום המסלול  - כשלושה קמ מצומת עליונה נראה מצד ימין של הכביש מקום לחנות את הרכבים [3] זהו בית הבד בו מסתיים המסלול הרגלי של שביל הקיסר. מומלץ להשאיר כאן רכב אחד. (למי שאין שני רכבים, לא נורא ניתן לתפוס טרמפ קצר בחזרה לנקודת ההתחלה).

נקודת ההתחלה - מבית הבד [3] ממשיכים עוד כ-3 קמ במעלה כביש 375 עד  לחרבת חנות [4] משמאל לכביש, כקמ וחצי לפני המושב מטע. במקום מקום לחנות את הרכב, שולחנות פיקניק מפה ושלטי הסבר.

חרבת חנות

שמה של חרבת חנות (חרבת אל חאן) והממצאים בה, מעידים על היותה תחנת דרכים בעבר בדרך שעברה מעמק האלה בואכה ירושלים, הדרך נקראית דרך הקיסר. בחרבת חנות נמצא מבנה קדום ובו רצפת פסיפס, מאגר מים קדום וגת בעלת משטח דריכה מרוצף בפסיפס לבן. בחרבת חנות הושאר הפסיפס כפי שהוא נמצא בחפירות הארכיאולוגיות ולא הועבר למוזיאון כדי לשמור על אוטנטיות המבנה. כדי לשמור על הפסיפס כיסו אותו בחול. המבקרים במקום מוזמנים לחוש מהי עבודת הארכיאולוג ולחשוף את הפסיפס המרהיב  אשר כולל מוטיבים מוכרים מפסיפסים של בעלי חיים ועוד על ידי הזזת החול. למען שימור הפסיפס והנאת המטיילים הבאים הקפידו לכסותו בחזרה בסיום הביקור.

עין מטע ועין תנור

מחרבת חנות, נצא את מסלול מעגלי לעבר עין מטע ועין תנור. המסלול הוא מעגלי, אורכו כשני קמ והוא כולל עליה בסופו בחזרה לחרבת חנות. הירידה למעיינות מומלצת מאוד למרות העליה בסוף המסלול. מי שלא רוצה יכול להמשיך ישר לתאור המסלול בשביל הקיסר הממשיך מחרבת חנות.

מחרבת חנות יורד שביל המסומן בסימון שבילים שחור במורד השלוחה לעבר עין מטע [5] הנמצא בנחל זנוח. את המעיין קל למצוא והוא נמצא בסמוך לעצי אקליפטוסים גדולים ולמספר מבנים נטושים. עין מטע הוא יפה אך קשה למצוא בו נקודה עמוקה בה ניתן לשכשך את הרגליים. לשם כך נמשיך לעבר עין תנור [6].

עין תנור אינו נמצא על השביל ויש לשים לב היטב להסבר הבא: מעין מטע נמשיך 300 מטרים מערבה (עם הנחל) בדרך עפר הצמודה לאפיק הצפוני של הנחל והמסומנת בסימון שבילים אדום. לאחר הליכה קצרה זו, ישנה פניה שמאלה מדרך העפר לעין תנור [6]. נקודת הפניה שמאלה למעין, מסומנת בסימון שבילים שקוף שמאלה מדרך העפר. הפניה הזו אינה ברורה דיה ויש לשים לב היטב לסימון על האבן בצד הדרך המעיד על הפניה שמאלה למעין אשר אינו מסומן במפות סימון השבילים.

עין תנור הינו מעיין נקבה אשר נמצא בין עצי תאנה ולימון מרשימים. הנקבה נחצבה כדי להגיע עמוק יותר לעבר מקור המים כדי להגדיל את שפיעתו. המים בנקבה מגיעים במקומות העמוקים ביותר עד הברך ובעזרת פנס מומלץ להיכנס לנקבה עד סופה.

לאחר הביקור במעין נחזור בחזרה לשביל השחור ועימו נעלה בחזרה לחרבת חנות כדי להתחיל את ההליכה בשביל הקיסר.

שביל הקיסר

כאמור לעייל, חרבת חנות הייתה תחנת דרכים בדרך שעלתה מעמק האלה לעבר ירושלים. דרך העוברת למעשה באותו נתיב של כביש 375. עמק האלה מוכר היטב מסיפור הקרב הגדול שנערך בין בני-ישראל פלשתים, קרב שבסופו של דבר הוכרע בדו-קרב בין דוד לגוליית הענק. מחרבת חנות יורד שביל המסומן בסימון שבילים אדום (ועימו עובר גם שביל ישראל).

השביל מתפתל לאיטו על שלוחה יפה היורדת מהרי ירושלים מזרחה בין נחל זנוח מצפון לנחל צרצר מדרום. תוך כדי הליכה נחשף מפעם לפעם נוף השפלה הנמוכה ובימים עם ראות טובה ניתן לראות את מישור החוץ, אשדוד וגוש דן. ההליכה עוברת בין עצי אורן, אלת המסטיק, אלון מצוי, קטלב מצוי ועוד. בינם, בהתאם לעונות השנה צובעים הפרחים את הקרקע. פעמונית קיפחת (גבוהה), עירית גדולה, רקפת מצויה, דמומית קטנת פרי, דרדר כחול, דם המכבים, חצב מצוי, פשתה שעירה, נץ-חלב צרפתי ועוד ועוד, פשוט לא להפסיק לצלם.

לאחר כקמ וחצי של הליכה נעימה, נגיע למקום בו חוצה השביל את הכביש [7]. מעט לפני החצייה ניתן לראות בור מים חצוב בצלע אשר התמלא בתקופות החורף. הבור, הייחודי בכך שיש לו עמוד תמיכה באמצעו, שימש להרוות את צימאונם של ההולכים ושבים הצמאים וכמובן גם את בהמות המשא שאיתם. חוצים את הכביש וממשיכים עם השביל. תוך כדי הליכה, סביר כי תפגשו, במיוחד בסופי שבוע, רוכבי אופניים שדוהרים במורד השביל האתגרי לאופניים. החוכמה כמובן היא לרדת את כל מדרגות הסלע מבלי להוריד רגל או ליפול חס וחלילה.

גם הרומאים ידעו כי השביל קשה להליכה ולכן ניתן לראות מדרגות חצובות בסלע במספר מקומות. לא ברור כיום האם המדרגות היו כפי שניתן לראותן היו או שמא הן היו מכוסות במצע כלשהו. לאחר כקמ וחצי נוספים, נגיע לסוף המסלול שם ניתן לראות בורג משוחזר של בית בד קדום. בית הבד [3] שימש כמקום לעשיית שמן זית וכלל שני שלבים מרכזיים. הראשון פריכת הזיתים בעזרת כעין אבני ריחים. השלב השני היה סחיטת הזיתים השבורים ומיצוי השמן הזית מהם. לשם כך הכניסו אותם לסלים הנקראים עקלים, והניחו ערמה של עקלים כאלו מתחת לבורג גדול שהיה משמש ללחיצתם וסחיטת השמן שניגר לבור אגירה.

בבית הבד, יחכה לנו הרכב השני וכאן נסיים את מסלול שביל הקיסר. להלן פירוט של אתרים נוספים באזור שכדאי לבקר בהם הראשון בהם, עין קובי הוא בבחינת חובה.

עין קובי - מעין ומסלול מעגלי קצר

בשלב הזה התיאבון נפתח לשכשוך בבריכת מים ממימי מעיין. לשם כך ניסע עוד מספר קמ מזרחה בכביש שבו באנו - 375. לאחר מבוא ביתר וצור הדסה נראה מצד שמאל כניסה לפארק בגין. נתעקל עם הכביש שהופך לדרך עפר טובה ימינה בירידה המסומנת בסימון שבילים ירוק. בצומת הראשונה שמצטלבת עם סימון שבילים שחור נחנה בצד הדרך את המכונית ונצעד כ-30 מטרים שמאלה לעבר שרידי הכפר הערבי קאבו שתושביו נמלטו במלחמת העצמאות במבצע הר ההר. הכפר הערבי משמר בשמו את הישוב הקדום קובי שנזכר בתלמוד. בחורבה אפשר לראות כיום שרידים בני כ-1700 שנה מהתקופה הביזנטית.

המעיין של הכפר, הלא הוא מחוז חפצינו הינו מעיין שכבה אשר נובע לתוך חדר תת קרקעי עם קשתות המשמש כמערכת איגום קדומה שמטרתה הייתה לאגור מים לשתיה ולהוביל את יתרת המים לגידולים החקלאיים דרך מנהרה את מאגר מים חיצוני וממנו לתעלות השלחין. ליד המעיין נוכל לראות מסגד נטוש בתוך מבנה מהתקופה הביזנטית. 

הביקור במעין הוא נחמד ולמי שיש אומץ להתגבר על הקור הראשוני מומלץ בחום לטבול במי המעיין. הבוסתנים סביב מעודדים ליהנות מפיקניק איכותי. אולי מעט לפני האוכל שווה ליהנות ממסלול מעגלי בנחל קובי. המסלול אינו קשה ולוקח כשעה.

המסלול המסומן בסימון שבילים אדום והיורד מהמעיין אינו ארוך והוא יפיפיה עם נוף שגורם לתחושת השתאות. אחרי הליכה של חצי קמ בירידה המוקפת בצמחיה עבותה, נחבור עם דרך העפר המסומנת בסימון שבילים ירוק. דרך זו היתה בעבר דרך הפטרולים מול הגבול עם ירדן לפני שנת 1967. נפנה ימינה עם השביל ולאחר הליכה לא ארוכה אך בעליה, נגיע למכוניות

קיבוץ נתיב הלה

נתיב הלה אשר נקרא על שם השיירה המפורסמת בפיקודו של דני מס אשר במרץ 1948 הלכה רגלית לסייע ליישובי גוש עציון הנצורים. השיירה פגשה בדרכה ברועה ערבי. החיילים והמפקד התלבטו האם לשחררו או להורגו (לא הייתה אפשרות לצרף אותו למסע). הם החליטו לשחררו והוא חזר לכפרו שם הזעיק מאות אנשים ואלה ארבו לשיירה. הקרב היה ארוך ובסופו נשארו ללוחמי הלה רק אבנים אולם הם נלחמו גם בעזרתם. בסופו של הקרב כל הלוחמים נהרגו. בקיבוץ אנדרטה ובית תרבות על שם הלה.

גבעת התורמוסים

בחודשים מרץ אפריל, פורחים התורמוסים במלוא הדרם. מומלץ לקנח את הטיול בגבעת התורמוסים הסמוכה. לשם כך, יש לחזור בכביש 375 לעבר צומת האלה כקמ לאחר הפניה שמאלה לקיבוץ נתיב הלה, ישנה פניה שמלאה לדרך עפר המסומנת בסימון שבילים כחול. המובילה לגבעת התורמוסים (תל שוכה). פשוט להחנות את הרכב ולעלות לתל עם השביל הכחול. שימו לב כי התורמוס הוא פרח מוגן ואין לקטוף אותו.